העוצמה הבלתי נראית של תרבות הנס:

אחד הכוחות החשובים ביותר בישראל הוא נסתר מהעין. הכוח הזה משפיע על הכלכלה, הוא מגלגל עשרות מיליארדים, הוא קובע תוצאות של בחירות, הוא מעצב את החיים של כולנו ולמרות זאת הרוב הגדול כלל לא מעלים אותו על דעתם. הכוח הזה הוא גם הגורם האמיתי לאסון הנורא במירון – הגורם שאחראי לכל הכשלים האחרים.

הכוח הנסתר הזה הוא "תרבות הנס" - האמונה שבעזרת המעשים הנכונים ניתן להפעיל כוח מיסטי כלשהו, שיגיע ויסייע לי בדרך פלאית.

בכל פעם שביקרתי עם הילדים במירון, בהילולת רבי שמעון ראינו דברים שמרחיבים את הנפש. במירון אי אפשר לקנות מים או אוכל, אבל לרגע לא תהיה צמא או רעב. מערכת של גמילות חסדים, המבוססת כל כולה על רצון טוב היא שמנהלת את ההר. ראינו אמונה עמוקה וטהורה וראינו אחווה אמתית.

יש במירון כמובן גם דברים שהפריעו לנו. אולי המרכזי שבהם הוא "תרבות הנס", שוב, האמונה בכוח מיסטי נסתר, שקובע כל דבר בחיי ושניתן לנהל אותו בעזרת הטקסים הנכונים. זה מתחיל בסיפורים חסידיים על החסיד שלא נוקף אצבע ורק מתפלל ובסוף מוצא יהלום בדג וממשיך בעליות המוניות לקברי צדיקים.

אל תטעו, כוונתי אינה בשום דרך לכלל הציבור הדתי. רבים מהציבור הדתי תופסים בעיקר את פעולותיהם, כגורם שיקבע את הצלחתם ולא את יכולתם להפעיל כוחות מיסטיים כלשהם. לא מדובר בעניין דתי או חילוני, גם בקרב החילוניים קיימות קבוצות שחיות את תרבות הנס. בעולם החילוני תרבות הנס יכולה להתחיל בניסיונות להביא ל"זרימה של האנרגיה הנכונה", להמשיך בפולחנים אינדיאנים לטיהור רוחני ולהגיע עד לשמניזם או להבדיל לתיאוריות קונספירציה.

לא חסרים בישראל או בכל מדינה אחרת קברי צדיקים בהם מאמינים קושרים סרטים, משננים טקסטים או מדליקים נרות, מתוך כוונה להשפיע על דברים פיזיים כמו כניסה להריון, הצלחה כלכלית או החלמה ממחלה. אבל ללא ספק האירוע הגדול ביותר של תרבות הנס בישראל הוא ההילולה במירון. אירוע גדול כל כך, עד שהוא העלייה השנייה בגודלה לרגל במזרח התיכון, אחרי העליה לרגל למכה.

תרבות הנס היא גם התרבות שאחראית במידה רבה לאסון - המחשבה שיהיה בסדר והצדיק ישמור, יכולה במקרים מסוימים למנוע פעולה אחרת במציאות. לפעמים קיום הפולחן כסדרו נתפס כחשוב יותר מכל שיקול אחר – כולל בטיחות. במצב הזה פוליטיקאים שהצליחו לכופף את המשטרה ואת משרד הבריאות נתפסים כגיבורים ולא כמי שמסכנים את הציבור. במקרה הזה, כמו בהרבה מקרים אחרים, המחשבה הזאת היא שמונעת ממשל תקין ויצירה של נהלי עבודה מסודרים.

אבל על תרבות הנס לא תשמעו אפילו מילה אחת בתקשורת. למה? אינני יודע, אולי כי זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על זה ואולי בגלל חוסר מודעות לנושא. אבל זה שלא מדברים על משהו לא הופך אותו לפחות חשוב או מרכזי לחיינו. תרבות הנס אינה מוגבלת לאוכלוסיות ספציפיות, היא יכולה להיות קיימת במידה שונה אצל אנשים שונים במגזרים שונים – אבל היא מסוכנת, בגלל שבמקרים רבים היא גורמת לפעולה במישור המיסטי במקום במישור הפיזי וכך מונעת מאנשים פעולות שיכולות לשפר את מצבם או במקרים אחרים אפילו להציל חיים.

כשאני מדבר עם מנהלים או סטודנטים על החשיבות של גישה חיובית, כשאני מדבר איתם על שימוש מעשי ב"נבואה שמגשימה את עצמה", כשאני מדבר על החשיבות של הכרת תודה ושל ראיית החיובי באחר אני תמיד מוסיף – מחשבה לא מייצרת מציאות – מחשבה היא חשובה, אבל רק כשהיא בסיס לפעולה אפקטיבית.

אנשי המחר, האם נתקלתם במקרים של השפעת תרבות הנס? האם אתם מסכימים שהיא שחקן מרכזי בחברה הישראלית?

ניב פרן ועוז גוטרמן מזמינים אתכם לראות את כל התכנים בעמוד הפייסבוק של מר מחר.