בבית שלנו הכלל הוא שלילדים יש חופש כמעט מוחלט מגיל די צעיר. בגדול כל עוד יש כבוד הדדי, קיימת שיחה והילד הוא חלק מהבית (מדבר באהבה כבוד לאחרים, לוקח חלק במשימות הבית ועוזר לאחים ולהורים) הוא מחליט לגבי כמעט כל דבר.
הכלל הזה עבד עד עכשיו עם כולם: למרות שכל אחד אוכל מה שהוא רוצה, הילדים בחרו לאכול בריא וממעטים מאוד בסוכר ואוכל מעובד. הילדים עושים הרבה ספורט והם אוהבים ללמוד.
זה עבד מצוין עד לילדה אחת, מקסימה ומלאה ברגש שכבר שנתיים לא אוכלת ירקות או משהו בריא בכלל (למעט אולי ביצים, חמאה וגבינות). ירקות ופירות? הצחקתם אותי - מדובר ברעל מסוכן!
עיצבנו את הסביבה ובבית אין ממתקים וחטיפים - אז הילדה חיה על פסטה ושמנת. יצרנו שיח פתוח על הנושא - הסכמה תיאורטית יש. אבל בפועל התזונה שלה שלילית מאוד וכל מחקר מראה שיש לזה השפעות שליליות על הגוף וגם על הנפש.
מה דעתכם? האם הייתם חורגים ממנהג הבית ו"מכריחים" אותה לאכול בריא? האם פשוט הייתם מאפשרים לה להמשיך בתזונה מזיקה?
Kommentare