top of page

מחשבות שחשבנו לשתף

זהו הסיפור האמיתי של ג'ו


הוא טיפוס יזמי. בתחילת ימי האינטרנט ג'ו הקים חברה שהיא מעין שילוב של דפי זהב עם כמה יכולות מיפוי חדשות ואפילו הצליח לקבל כסף ממשקיעים. ובסופו של דבר הצליח לגרום לכך שחברה תקנה את העסק שלו.

כמו בהרבה מקרים כשמגיעה חברה חדשה הם באו, בדקו את כל ההנהלה ובדקו את הפוטנציאל הניהולי של כל אחד מחברי ההנהלה - כמה הם יכולים להוביל את הדברים קדימה ולקחת את החברה לשלב הבא.

למזלו הרע של ג'ו ההחלטה הייתה שאין לו פוטנציאל ניהולי ושהוא לא במיוחד מתאים להוביל את החברה. למעשה אם מסתכלים על הרקע של ג'ו, הוא אף פעם לא היה טיפוס מנהיגותי במיוחד או טיפוס שסחף אחריו אנשים. הוא לא היה קפטן של שום קבוצה, לא בתחום אינטלקטואלי ולא בתחום ספורטיבי. מעבר לזה, גם הסגנון הניהולי שלו לא היה מאוזן ולא היה בו את מה שאנחנו רגילים לראות כמנהיגות או הובלה. ההנחה הברורה של הרוכשים הייתה שהוא פחות מתאים לניהול ולמנהיגות.

מכל הסיבות הללו, ג'ו הורד בדרגה מהתפקיד הניהולי המרכזי לתפקיד של המתכנת הראשי. במקומו שכרו מנהל מקצועי שניהל את החברה וגם אותו. אבל גם בתפקיד החדש שלו כמתכנת הראשי, הביצועים לא היו מרשימים בלשון המעטה. העבודה שלו הייתה מאוד לא צפויה והוא יצר קודים מסובכים שיצרו "פלונטר" תכנותי. בסופו של דבר צריך היה לשכור מתכנתים מקצועיים שהחליפו את כל הקוד שהוא יצר. הוא הורד גם מהדרגה הזו והפך ליותר ויותר מתוסכל. הבעלים החדשים לא ראו בו פוטנציאל ולא ראו אותו כחלק מהציר הניהולי המרכזי של החברה. התסכול הלך וגבר והוא ממש חיכה שהרכישה תסתיים. ברגע שהרכישה הסתיימה ג'ו עזב את החברה.

לאחר שעזב הקים עוד מיזם הפעם בתחום הפיננסים. כמנהל של המיזם החדש הוא עשה את מה שהוא תמיד ידע לעשות; הוא עבד קשה, דחף קדימה בכל הכוח ותמיד אתגר את עצמו ואת האנשים סביבו. גם כאן הוא הצליח להוביל את החברה לגודל כזה שהספיק לעניין משקיעים לקנות את החברה החדשה. אך גם הרוכשים החדשים לא התרשמו במיוחד מיכולת הניהול שלו. היה בו משהו לא צפוי, לא יציב, לא משהו שהם הרגישו שאפשר לבנות עליו כאופק ניהולי. ולכן בסופו של דבר הוא עזב גם את החברה הזו והחליט לנסות את העתיד שלו בתחום של הנדסת החשמל ומכניקת חשמל.

לאנשים שקנו את החברות של ג'ו הייתה תמונה מאוד ברורה של איך צריך להראות מנהל, איך הוא אמור להתנהג, איך הוא אמור לפעול והתמונה הזו לא הייתה דומה בכלל למי שהיה ג'ו. ברגע שהם לא יכלו לראות אותו כמנהל הם התחילו להתעלם ממנו, להוציא אותו מהמעגל הניהולי, להתייחס אליו בצורה שלילית, לגרום לו לקבל מקום קטן יותר ויותר בארגונים ובסופו של דבר היו מאושרים שהוא החליט לעזוב ולתרום מהיכולות שלו במקומות אחרים.

זה כנראה מאוד חבל כי ג'ו הוא לא באמת השם של האדם. השם האמיתי של האדם הוא אילון, אילון מאסק. חברת דפי הזהב, נקנתה על ידי קומפאק (Compaq) תמורת 307 מיליון דולר. החברה הפיננסית X.com הידועה היום בתור PayPal ונמכרה תמורת 1.5 מיליארד דולר לeBay.

החברות שאילון מאסק כן המשיך לנהל היו החברות שצמחו במידה הרבה ביותר. והחברות שהוא הפסיק לנהל צמחו, אבל הרבה הרבה פחות. הבעלים החדשים תפסו אותו כחסר פוטנציאל, והם תפסו אותו כך כי הוא הביא ניהול אחר ושונה - פחות ישיבות, פחות נהלים ופחות בירוקרטיה. משהו אחר. משהו אחר הוא לפעמים גם מאיים.

אם אילון מאסק, אחרי שהוא בנה חברה של 1.5 מיליארד דולר תואר בדו"חות הרשמיים של הרוכשים כ"אדם חסר פוטנציאל ניהולי", מה זה אומר על הדרוגים האלה? כמה עוד מנהלים מדהימים אנחנו מפספסים בגלל תפיסות על איך צריך להראות ניהול? כמה ילדים שנתפסים כ"ילדים קשים" או "בעייתיים" הם בעצם אילון מאסקים שאינם באמת מובנים?


עוז גוטרמן ניב פרן

עוז גוטרמן וניב פרן מזמינים אתכן.ם לראות את כל התכנים בקבוצת הפייסבוק של מר מחר.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

דרך הבטוחה להשאיר אנשים עניים

"אתה צוחק עלי, נכון?" אמר לי השבוע איש מכירות בסוכנות רכב "הממוצע שאנשים לוקחים זה בערך 90 אחוז הלוואה". זה היה כשהייתי השבוע בסוכנות...

מות האמון – פוסט לא פוליטי ברובו

"להקשיב באמת זה מפחיד מאד, כי אתה עלול למצוא שאתה טועה", המשפט הנהדר הזה של מיכה גודמן האהוב עלי, נמצא בבסיס המשבר שחווה היום החברה...

Commenti


bottom of page